יומן מסע - פורטוגל 1# אלגארב והחוף הדרומי

אתה שואל את עצמך כמה עוד אפשר לראות?

הבנות - כבר התמלא להן המיכל לגמרי.. הכל חלק מתמונת פאזל חסרת זמנים ורווית צבעים ריחות וקולות.

לווייתנים במקסיקו וגלישה בקוסטה ריקה והר געש בניקרגואה, הרים ואגמים בגואטמלה ואיים בפנמה - ואתה תוהה כמה עוד אפשר לשכנע אותן לצאת ולהתחיל ללכת לראות עוד משהו?

סיור רגלי ומוזיאון במדריד - מה זה יעשה להן? חוף נוסף? פרחים? הקצה של אירופה?

אז מסתבר שגם אם הכל נראה כמו סרט אחד ארוך, יש לכולנו עוד יכולת להרים את עצמנו מפעם לפעם ולהמשיך. במיוחד אם יש גלידה!

וזה גם כי פורטוגל ממש יפה ושונה ממרכז אמריקה ומזכירה לנו בקצת את נוף מולדתנו (אבל בקצת) וצפויים לנו כאן מפגשים מרגשים עם משפחה וחברים. נראה שהפוסטים הבאים יהיו יותר במתכונת של "איפה היינו ומה עשינו" כולל המלצות.

הפורטוגזית נשמעת שונה ממה שדמיינו - עם הניגון הברזילאי שכל כך ציפינו לו מהשירים ומברזילאים שאנחנו מכירים - אבל זה לא ממש נורא.

במוזיקה אנחנו נאמנים לברזיל (רק במוזיקה)

מדרידאית אמיתית!

אחרי שישה ימים אפרוריים/גשומים אך יותר מנפלאים במדריד, שבהם בעיקר הסתובבנו ברחובות, חווינו תרבות עילית ותחתית וחידשנו מאגרי אנרגיה (תוך כדי ג'ט לג קשה) ובגדים - נחתנו בליסבון ומיד נסענו לאיזור העיר סינס - שעה דרומה מליסבון.

המים קרים והחופים יפים מאד - צוקי גיר מים צלולים ושקופים ופריחה אביבית.

את הערב הראשון בילינו בסיבוב רגלי לאורך החופים של פורטו קובו - עיירת תיירים שכרגע עוד די ריקה ומנומנמת אבל זה בדיוק מה שהיינו צריכים. נראה שלא כדאי להגיע לכאן מיולי עד ספטמבר כי המקום הומה.

בוקר אחר כך נסענו כמה קילומטרים דרומה למסלול הליכה באיזור ז'מבוזיירה לאורך החופים הצוקיים, שיש להם מדי פעם ירידה אל המים ורצועת חול נהדרות. המים שקופים יפים והגלים מעלים ומורידים את הכל ומגלים צבעים וסלעים מסביב. סיימנו את המסלול בפיקניק על החוף - מנפלאות אירופה; הלחם, הגבינה, הנקניק, הירקות. התגעגענו ליכולת לקנות כמה מצרכים, לפרוש מפה ולאכול בשטח.

המשכנו דרומה והגענו לאלגארב, לאיזור פארו (שנמצאת על החוף) לאיירבנב חמוד מאד בכפר קטן על גבעה - סנטה ברברה דה נקסטה. נראה שכבר הכל פה מוכן לקיץ אבל עדיין קצת קריר והמים קפואים!

והזקנים יושבים בחצר מתחת לכנסיה ומתווכחים - על רונאלדו? ריאל? אולי על סדרת הגמר בנ.ב.א. ובגלל זה הם עייפים כל היום.

בערב אכלנו במסעדה מומלצת בפארו, בין סמטאות נחמדות ועתיקות - סוג של ארוחת טעימות מלאה בדגים, פירות ים וסוגים שונים של מאכלים מקומיים. כולנו התנסנו בצבע וטעם במאכלים שעוד לא אכלנו כי להכיר את מה ואיך אנשים חיים פה ומה ואיך הם אוכלים זה חלק נכבד ממה שאנחנו עושים בחודשים האחרונים.

ביום השני נסענו למקום שנקרא פונטה דה פיאדדה - חוף צוקי ומלא במערות ונקרות גיר. ראינו את החוף משני הכיוונים. אין מילים. התמונות לפניכם.

את הערב בילינו בחוף מקומי ליד אלבופירה ואכלנו במסעדת עוף שזוג אנגלים שפגשנו בקוסטה ריקה השביע אותנו שלא נפספס. משפחתם פוקדת כל קיץ את המקום הזה ולו רק בשביל המסעדה הזו. ציפינו לחוויה על-חושית.

בפועל מדובר בחדר אוכל בו מגישים 3 מנות בלבד - עוף בתיבול מקומי-סודי, הר של צ'יפס וסלט עגבניות עם בצל. חוויה נחמדה (בוגרי חדרי אוכל שכמותנו) וטעימה מאד אבל לא בטוח שנשוב לכאן בכל קיץ... רק אם אתם בסביבה.

בשבת נסענו לפארק מים שהבנות מאד קיוו לו, אבל היה קר מדי, אז החלטנו שנמשיך עד לקצה הדרום-מערבי של אירופה, ללשון היבשה שליד הכפר סאגרש. הקצה הזה של אירופה נראה ממש כמו שאפשר לדמיין: רוח, שיחי ערבה שחיים איפה שיש רוח וצוקים אדירים שמקיפים מגדלור יחד עם עתיקות של חורבה רומית ועוד מבצר שנחרב ברעידת האדמה של 1755.

המקום גרם לי לחשוב הרבה על איך זה נראה מהים למי שהיה יוצא מפורטוגל או ספרד והולך לחפש כל מיני מקומות בעולם - הגלים הגבוהים והקצף, הצבע הכחול והחום, הרוח האדירה - זה ממש מזכיר את קצה העולם ואפשר לדמיין שאנשים חשבו שעוד כמה מיילים הם יפלו לתהום...

עוד השתתפנו בסדנת קליעה מעלי דקל - מלאכה שהנשים בכפרים פה מסביב עסקו בה בעידנים שלפני הניילון והפלסטיק. לפני מספר שנים כמה צעירות החליטו להקים פרוייקט אקולוגי של שימור של מלאכות עתיקות מהאיזור לפני שהן הולכות ונעלמות מן העולם. כחלק מהפרוייקט הן למדו את הטכניקות העתיקות ושמו להן למטרה להעביר אותו לאחרים. נהננו לקלוע ולהתנסות בטכניקות הבכלל לא פשוטות הללו.

בשבוע הקרוב נחווה ביקור משפחתי (לאחר חצי שנה!) וטיול משותף באיזור ליסבון והסביבה עם משפחת בר נצר. בטוח יהיה מרגש.

,נתראה

רינת ורם