יומן מסע - פורטוגל 2# ליסבון (וואוו ליסבון!!) ואיזור טומאר

​השבוע האחרון היה ממש שונה מכל מה שעשינו עד עכשיו.

אחרי חצי שנה של טיול לבד הגיעו ההורים של רינת יחד עם נוי וזה שינה לכולנו בהמון רבדים. כמובן שגם הטיול השתנה יחד עם המאפיינים שלו אבל החויה של המפגש איתם יחד עם עוד התלבטויות על ההמשך והתלהבות מטורפת של כולנו מהסיטואציה - הכל היה מיוחד וחד פעמי.

כך שעל פני השטח עשרת הימים האחרונים היו טיול משפחתי עם נוי וההורים של רינת. אבל מתחת לשכבות העליונות היה משהו אחר, ועכשיו אנחנו צריכים להרים את עצמנו ולהמשיך כי אמנם הסוף מתקרב ויש מעבר לנחיתה בנתב"ג איזה תחום אפור שמתחיל להצבע בכל מיני גוונים - אבל גם עוד יש פה מה לעשות ודי הרבה לראות.

התמונות בפוסט הזה שייכות לשלושה דורות ברצף, החל מנעמה שהיא צלמת מנוסה וותיקה, דרך רינת שמובילה את התחום החזותי כבר 21 פוסטים ועד לקרני, שקיבלה השבוע מצלמה מסבתה והתחילה לצלם - עם תמונות מצוינות!

נדבקה מהר בחיידק הצילום

ליסבון

הכל התחיל והסתיים בליסבון ובין לבין טיילנו באיזור טומאר ופאטימה - מה שנקרא מרכז פורטוגל. במבט לאחור זה לא מאוזן כי הימים בליסבון היו משמעותיים ומלאים הרבה יותר, עם מזג אויר שהשתפר אבל בעיקר כי זו ליסבון - איזו עיר!

כזאת כיפית עם המון עליות וירידות ובלי שום רצון להתייפיף או להתחנף - עם כל הריח של הים והדגים וגריל ברחוב ולכלוך אבל גם עם כל היופי שלה עם הגבעות והגגות והשבילים והאנשים והאזהרות על כייסים - שקמה כשהיא רוצה והולכת לישון בצהריים וכל הערב ערה וחיה בקצב משלה - בקיצור זאת עיר שנרצה מאד לחזור אליה - כי יש כל הזמן מה לראות ולעשות והאוירה בה מעולה.

הכי אהבנו ליסבונאים, למרות שכל הפורטוגלים שפגשנו עד עכשיו היו ממש נחמדים, נראה שיש להם איזו גאווה ורצון מיוחד לעזור ולשווק את העיר שלהם אבל מלמטה, לא על מונומנטים אלא "הנכדה שלי גם מופיעה פה במצעד" (שיחה שהתקיימה כשעמדנו בשדרות וחיכינו שיתחילו לעבור להקות הריקוד השכונתיות, כשצד אחד מדבר פורטוגזית שוטפת וצד שני מנסה להבין ולהשחיל מדי פעם מילה בספרדית).

במבט ראשון זו עיר מסובכת - גיבוב של גגות וסמטאות שלך תתמצא בו, אבל אחרי שעוברים אותה ברגל מבינים את ההגיון הלא הגיוני שלה.

היו לנו בליסבון שני חלקים - בהתחלה באיזור פרינסיפה ריאל יומיים של התאקלמות וקצת סיבובים רגליים, טיול שהלכנו בעקבות המלצה של אריק (עוד נגיע אליו) בבלם והרבה התרגשות מהמפגש המשפחתי המחודש. נראה שבעיר הזאת מכל מקום אפשר להגיע בקלות למקום אחר - אם זה ברגל בעליות וירידות שגורמות לך להרגיש שאתה מממש מטלה ספורטיבית, ואם במונית או אובר שהם די זולים ויש גם את התחבורה הציבורית שלא יצא לנו לקחת.

בחלק השני בליסבון, הגענו שלא במתכוון לדירה מקסימה בשכונת אלפמה מלאת המדרגות והסמטאות, בשיאו של חג החגים כאן - פסטיבל

סנטו אנטוניו (הפטרון של העיר) וארבעת הימים האחרונים שלנו לוו בהמון חגיגות ברחובות כשבשיאן מצעד וריקודים של שכונות מכל ליסבון בשדרות ליברדד והמון התקהלויות ריקודים ושירים עד אמצע הלילה באלפמה עצמה.

הרגשנו שאנחנו יורדים מהדירה שלנו ישר ללב של החגיגות ועדיין העיר הצליחה להכיל את כולם ולתת לנו את מה שהיינו כל כך צריכים - חויה משפחתית ומליון הזדמנויות לצילומים. ומה שיפה שגם אחרי שנגמר הפסטיבל המשיכו החגיגות וכל לילה פה מלא ברעש ומוזיקה ואנשים.

צילומים: קרני שושן

דברים שאפשר לעשות רק עם סבתא

צילומים: נעמה בר נצר

כדי לסמן וי כמו שצריך, יצאנו לסיור עירוני ב"היפו-טור" - מין אוטובוס שיודע גם להפוך לסירת מנוע ועובר במרכזים העיקריים של העיר וגם שט מול איזור בלם היפה מאד. אמנם היה טוב והבנות היו מרוצות אבל לא חויה הכרחית בביקור בעיר.

יום למחרת הצטרפנו לאריק זרה שגר בעיר כבר מספר שנים, לסיור "ליסבון של מטה ושל מעלה" שמתחיל בבאישה ועולה לביירו-אלטו ולשיאדו - הליכה שאמנם היתה מאתגרת לחלקנו אבל מלווה במקומות ופינות סופר-מיוחדות ובעיקר אריק - עם חיוך, ידע עצום ויכולת מצוינת להעביר את הסאב-טקסט: את החיים ביום-יום, את התרבות והאופי של העיר ולקשור את הכל בהיסטוריה ובמוצגים החזותיים הכל כך יפים שלה. הסיור גרם לנו להבין הרבה יותר טוב את העיר על שכבותיה השונות (מה שבטוח - עוד יש המון לגלות פה) - ואריק היה סבלני ועם גישה אישית לכל אחד כך שהיה מוצלח מאד גם לבנות שלנו שגילו עניין רב ונהנו סוף סוף מהדרכה בעברית.

להכיר את ליסבון עם אריק - מומלץ ביותר

האיזורים הכפריים של מרכז פורטוגל

האביב הקריר והגשום יחסית בפורטוגל הפתיע אותנו (ואת הפורטוגלים) מאד - חשבנו לעצמנו שכל המסע הזה שלנו הוא "בעקבות השמש" ושביוני כבר הגיע הזמן שגם אירופה תבין את זה אבל רק לקראת סוף השבוע יצאה השמש והתחיל להיות נעים..

אז נסענו בגשם מליסבון לכיוון טומאר והתיישבנו בוילה בכפר קטן וחמוד בין טומאר ופאטימה.

היה לנו חשוב לראות טבע ולמרות הגשם והאפרוריות, יצאנו בבוקר הראשון לסיבוב קצר בשני פארקים קטנים וחמודים שעוברים בהם נחלים - אגרואל זו בריכה במפגש של נחל עם כפר קטן - יש שם מרכז קטן שמחכה שהקייץ והתיירים יגיעו ויהיה אפשר לקפוץ למים, זרימה מאד יפה של הנחל, כרמי זיתים וחורש טבעי. בדרך פשוט סטינו מהכביש לתוך חורשות או יערות סתם בשביל לראות פריחה וטבע - זה היה באמת חסר.

מזל שנעמה היתה לספר לנו שאלו נוריות מים

המשכנו לאולהו דה אגואה - אתר קמפינג לטיולים ורכיבת אופניים שהוא חלק מהפארק הלאומי קאנדיירוס. המקום מלא בסינגלים ושבילים בין אלוני שעם, זיתים ומרבדי פריחה והכל מותאם לרוכבים ולמטיילים - ממסלולים מעגליים קצרים ועד דרכי הליכה ואופניים לטרק של כמה ימים.

צילומים - קרני שושן

ביום השני נסענו לטומאר דרך האקוודוקט המדהים שהוביל מים אל המבצר והמנזר שלה. יש המון כאלו בפורטוגל (כולל אחד עצום בליסבון) והם מרשימים מאד. ההליכה לאורכו הסתמנה ללא-בטוחה-לבעלי-מחלת-גבהים ובכלל, בכל החומות או המבצרים בהם הלכנו היתה הרגשה חופשית כזאת של "אתה אחראי לעצמך ותבחר אם לעלות או לא/ליפול או לא ואיך ולמה לעשות סלפי" ואכן, חזינו במספר נסיונות סלפי לא בטיחותיים בעליל על כל מיני חומות.

אחרי סיור (בהדרכה עצמית) גשום ומאד מעניין במבצר שמעל העיר, שאחד הדברים המעניינים והמסקרנים בו הוא שכולו בנוי שכבה לצד שכבה מבחינת סגנונות ותקופות, ירדנו לאכול בעיר - שאין בה חניה או יכולת להזיז מכונית, אבל כיף מאד להסתובב ברחובות העתיקים שלה והיא מספיק קטנה ולא דורשת יותר מעצירה של צהריים.

​בערב נסענו לפאטימה למיסה שמתרחשת כל לילה מהאביב עד הסתיו במקום בו לפני כמאה שנה היו התגלויות לשלושה ילדים מהעיר, והפך למקום עליה לרגל. חשבנו שלא יהיו הרבה אנשים - היו המון. חשבנו שרובם יהיו תיירים - אבל רובם היו מאמינים שבאו מכל רחבי העולם, חלקם הלכו את 300 המטרים האחרונים עד הכנסיה על הברכיים, ולכולם היו נרות דולקים במהלך המיסה של הכמרים. מאד הפתיעה כמות המאמינים והחוזק של האמונה, שעדיין קיימת פה בכל שכבות האוכלוסיה והגיל.

הולכות על הברכיים את שלוש-מאות המטרים האחרונים של המסע לפני ההגעה לכנסיה

למחרת הגענו לאובידוש, עיר שחלקה סגורה מאחורי חומות מלאות, שמורה על ידי מבצר ובתוכה רחובות קטנים ואתגר כמעט בלתי אפשרי למכוניות, במיוחד בימים גשומים. בילינו באובידוש יומיים, שבהם בעיקר הסתובבנו בעיר, הלכנו על החומות ואכלנו כל מיני דברים טובים. יומיים זה מספיק (ואפשר גם בלי לילה).

בדרך חזרה לליסבון עצרנו בפניש - מפרץ יפהפה שנכנס לאוקיינוס שהצוקים שלו גבוהים סלעיים ומיוחדים במראה החזק שלהם. היינו חייבים לחזור לראות ולהראות את העוצמה של הים והצוקים פה. זה באמת משהו מיוחד.

עכשיו אנחנו שוהים עוד כמה ימים על החוף (בכל זאת - אי אפשר להפסיק עם הסיפור הזה של הים) ובהמשך ניסע לאיים האזוריים לכמה ימים - שם נולד וגדל רונאלדו, ולא מצאנו ברירה אחרת כי התחיל המונדיאל, ובענק!

נמשיך ללוות את פורטוגל בחודש הקרוב באדיקות משפחתית (לפחות כל עוד רונאלדו סוחב את כולם על הגב).

והפעם שיר לסיום - ממשיכים בפורטוגזית בכל הכח

,נתראה

רינת ורם