יומן מסע - פורטוגל 3# מדיירה

​חודש שאנחנו באירופה.

באופן נבואי כנראה, הגיע הביקור במדיירה ממש באמצעו של חריש עמוק בפורטוגל.

אולי כדי שיזכיר לנו קצת צבע וטבע והליכות עם הרגליים וישנה קצת את האוירה לפני שממשיכים לצלול לעומק של פורטוגל.

פעם פעם כשעוד היינו בקוסטה ריקה, המלצות פייסבוק ומחירי טיסות זולים מאד, דחפו אותנו לתכנן הגעה לפה באמצע הסיבוב האירופי.

לפני כמה ימים מצאנו את עצמנו נוחתים בין צוקים ובין ים לנופים שונים מאד מכל מה שעברנו.

בהמשך הפוסט - מפל

מדיירה מורכבת מאי מרכזי די גדול ( (ועוד כמה קטנים) כ-800 ק"מ דרומית לליסבון וכ-500 ק"מ מערבית למרוקו.

זה בעצם הרי געש שהתפרצו באמצע זרם הגולף ו"התגלו" על ידי הפורטוגזים בדיוק לפני 500 שנים.

מה שבעיקר מייחד את המקום הוא מגוון מטורף של נופים בתא שטח קטנטן.

האי הררי, רצוף בצוקים אדירים וכבישי מנהרות לכל אורכו. הכל מאד נוח לטיולים מכל סוג שרק רוצים.

מהתנאים הטבעיים פה נוצרות תופעות יחודיות בטבע כמו צוקים בכל מיני צבעים, טראסות תלולות מאד וגם שילובים יפים כמו מטעי בננות צמודים לכרמי גפנים ויערות גשם ירוקים עבותים ולחים מלאי צמחיה טבעית שעד עכשיו ראינו רק בגינות מתורבתות, כשבמרחק כמה קילומטרים מהם משתרעים ערבה, נוף ים תיכוני ואיזורים שמזכירים מדבר.

האי מרוצף בתעלות מים שנקראות "לבאדות" שמטרתן להשתלט על כמויות גדולות של מים שיורדות מהאיזורים הגבוהים ולהשתמש בהם לחקלאות בעיקר. גם בכפר שלנו אתה הולך ומסביבך המון תעלות של מים זורמים ומנתבים לכל מיני כיוונים - יש כל הזמן רעש נעים של מים וזה עוד לפני הרעש הנעים של הים.

לבאדה - תעלת מים. צילום - קרני שושן

מזג האויר גם הוא משתנה ואתה מוצא את עצמך חוצה איזה הר בתוך מנהרה, כשבגבך עננים וקור ויוצא בצד השני לשמש בהירה וחמה.

הגענו למעט ימים לכפר קטנטן - ג'רדים דה מאר - ומאד חביב שנמצא בצד הצפון מערבי של האי. אוטו הלחם מגיע כל יום בשמונה בבוקר לכיכר, הפירות - פעמיים בשבוע וזה גם הקצב של הכל: האנשים נעים לאט ומכירים אחד את השני. מרכז החיים הוא הפאב המקומי שמקרין משחקי מונדיאל ואת הכל עוטף נוף מרשים מאד של האוקיינוס שמאחוריו צוקי ענק.

הכפר מרוצף כולו באבנים המיוחדות של פורטוגל (שחור לבן באבנים קטנות, כאלו שראינו בכל מקום שהיינו בו וכאן זה הופך את הכל לנקי ומאד מיוחד), יש בו הרגשה של בית ואפשר להסתובב בו ולהאבד בסמטאות צרות, מדרגות עד קו הים ובתים קטנים עם נוף מטריף.

יום בפונשל הספיק לנו לספוג מהאוירה ולאכול מהפירות המיוחדים של האי - וגם לעלות ברכבל מרשים לאיזור הגנים הבוטנים שמעל העיר. פונשל מרשימה בתלילות, יפה ברחובות העיר התחתית, נחמדה באווירה - יש בה מליוני גלידריות! אבל לא הרבה מעבר.

התחלנו לטייל. רצינו בעיקר להפעיל את הרגליים.

נסיעה של 10 דקות מהכפר מעלה אותנו בכביש צר ותלול מאד לגובה של כ-1000 מטר (קור של 15 מעלות לעומת 25 בקו החוף), לאיזור של פלאטו וערבות מרוצפים בשיחים נמוכים וטורבינות רוח.

לפני שהתחלנו ללכת הסתובבנו והתעכבנו פשוט כדי לסוע בכבישים של הרמה הזאת, לאורך שמורת סאו פאול - כבישים שממשיכים ישר ולא נגמרים ולאורכם נוף מהמם של סוף העולם.

ירדנו למסלול של כ-7 קילומטר שבאמצעיתו מפל ריסקו העצום. היתה ירידה מרשימה שנאלצנו לעלות חזרה - נדהמתי לראות איך הבנות שלנו עשו את כל זה בלי שום קיטור או בעיה - שיחה ערה על חטיפים ואוכל לימי הולדת בשילוב קטעים נבחרים מ"מדגסקר" 1 עד 3 פשוט העבירו את הזמן ככה שאפילו התחרינו בריצה לסיום העליה.

צילום - קרני שושן

כהערת ביניים - עד כה כל המסלולים שבהם הלכנו בפורטוגל (ובמדיירה) מסומנים בצורה סופר נוחה עם טווחים וסימנים ברורים מאד. לא נדרשת בגרות בניווטי בדד כדי לצאת לטייל בטבע בפורטוגל.

את החלק השני של היום העברנו בקצה הצפון-מערבי של מדיירה, בכפר שנקרא פורטו מוניץ שלחופו יש בריכות שנוצרו מלבה, והפכו ממש לבריכות של מי ים שאפשר לשחות בהן. זה די תיירותי וגם היתה רוח אבל הנוף מהצוקים למעלה והים וההרים כשמתסכלים על הכל מלמטה היו מרשימים ממש.

ביום הטיול השני נסענו לצד השני של האי - לקצה המזרחי שלו. המסלול הצר לעתים, הולך לאורך רכס צוקי בזלתי שהצבעים שהוא והים יוצרים הם על גבול הבלתי נתפסים. אתה הולך כשמשני צידיך יש ים, עולה ויורד בנוף חום-צהוב-אדום שלעתים מזכיר קצת את הערבה (הכל מזכיר את הערבה במצבנו) ואולי קצת את רמת הגולן, אבל העוצמה פה היא יחודית מאד.

הצבע משתנה לחלוטין מהחלק הראשון של המסלול בו השמיים בהירים לדרך חזרה בה העננים מתחילים לכסות את האור ומשנים את הנוף.

שאר זמננו עבר בסיבובים באיזור הכפר ושהות בבית החמוד מאד ששכרנו פה בשילוב צפיה במשחקי המונדיאל בפאב של ג'ו - המקום שמשמש הלב הפועם של הכפר - ובעת משחקים של פורטוגל הוא הומה כמו מקום שגרים בו הרבה יותר מ-400 אנשים.

מכאן חזרנו לפורטוגל לחודש רחוק מהים עמוק בליבה הכפרי, בעליה צפונה והמשך טיול איטי במעבה הטבע והאנשים שלה.

,נתראה

רינת ורם